לשון רבנו זכרונו לברכה:

ויאמר ה' אל משה, אמור אל הכהנים בני אהרן, ואמרת אליהם, לנפש לא יטמא בעמיו. (ויקרא כ"א):

איתא בספרא דצניעותא פרק ב' (זהר תרומה דף קעז): מנוקבא דפרדשקא משך רוחא דחיי למשיחא.

כי עיקר כלי זינו של משיח הוא התפלה, שהוא בחינת חוטם, כמו שכתוב (ישעיהו מ"ח): ותהילתי אחטם לך; ומשם עיקר חיותו, וכל מלחמתו שיעשה וכל הכבישות שיכבוש - הכל משם, כמו שכתוב (שם י"א): והריחו ביראת ה' וכו' - זה בחינת חוטם, וזה עיקר כלי זינו, כמו שכתוב(בראשית מ"ח): בחרבי ובקשתי. ופירש רש"י: תפלה ובקשה. וכמו שכתוב (תהלים מ"ד): כי לא בקשתי אבטח וכו' באלהים הללנו, בחינת "תהילתי אחטם לך".

וזה הכלי-זין צריך לקבל על ידי בחינת יוסף, הינו שמירת הברית, כמו שכתוב (תהלים מ"ה): "חגור חרבך על ירך" . וכמו שכתוב (תהלים קל"ב): "מפרי בטנך אשית לכסא לך" זה בחינת משיח, בחינת תפלה. "אם ישמרו בניך בריתי", הינו על-ידי בחינת יוסף.

ויוסף ששמר את הברית, נטל את הבכורה, שהוא בחינת עבודת התפלה בחינות פי שנים, כי התפלה הוא פי שנים. שנים, שיש בהם שבחו של מקום ושאלת צרכיו.

והוא בחינת (תהלים קמ"ט): "וחרב פיפיות בידם". בחינת שתי פיות, בחינת פי שנים. ונטל מראובן על-ידי שחלל יצועי אביו, כי היא תלוי בשמירת הברית:

ועל כן יוסף בשביל שזכה לבחינת תפלה, שהיא בחינת "תהלתי אחטם" בחינת חיות הנמשך מנוקבא דפרדשקא כנ"ל, על כן נקרא בן פורת יוסף, שהם בחינת תרפ"ו אורות שהם שבעה שמות: ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, קס"א, קנ"א, קמ"ג, שעולין תרפ"ו, שמקבל מנוקבא דפרדשקא, כי פרדשקא בגימטריא תרפ"ו.

ומי שזכה לחרב הזה, צריך לידע איך ללחם עם החרב, שלא יטה אותה לימין או לשמאל, ושיהא קולע אל השערה ולא יחטא:

וזה אי אפשר אלא על-ידי בחינת משפט, כי משפט הוא עמודא דאמצעיתא, היינו שקולע עם כלי-זינו אל המקום הצריך, ואינו מטה לימין ולא לשמאל, אלא לאמצע. וזה בחינת (תהלים קי"ב): "יכלכל דבריו במשפט", כי משפט הוא עמודא דאמצעיתא היינו שקולע עם כלי זינו אל המקום הצריך ואינו מטה לימין ולא לשמאל, אלא לאמצע

וזה בחינת: "יכלכל דבריו במשפט"

ובשביל זה קיבל יוסף את הבכורה דווקא מיעקב כמו שכתוב: "ואני נתתי לך" וכו' 'אני' דווקא, שהוא בחינת משפט

וזה: "כי חק לישראל הוא", בחינת ברית כמו שכתוב: "חק בשארו שם" "משפט לאלהי יעקב" היינו שצריך יוסף לקבל זאת החרב מבחינת משפט כדי שיכלכל דבריו במשפט

וזה: "משפטיך למלך תן"

ועל ידי מה זוכה לבחינת משפט? על ידי צדקה שעל ידי צדקה אוחזין במדת המשפט, כמו שכתוב: "צדקת ה' עשה ומשפטיו". וכמו שכתוב: "משפט וצדקה ביעקב" וכו'

כי צדקה הוא על ידי משפט כמו שכתוב: "אלהים שופט, זה ישפיל וזה ירים" שמוריש לזה, ומעשיר לזה

וכשנותן צדקה הוא בבחינת 'זה ישפיל', שמחסר ממונו ובבחינת וזה ירים, שמעשיר לעני נמצא, שאוחז על ידי זה במדת משפט.

ובשביל זה צריך להפריש צדקה קדם התפלה כדי שיוכל לכלכל דבריו במשפט שיהא קולע אל השערה ולא יחטא

וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה 'למה נתן יעקב את הבכורה ליוסף? בשביל שכלכל אותו. משל לבעל הבית שגידל יתום בתוך ביתו' וכו'. כמו שכתוב: "ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו לחם לפי הטף": כמו "הטף אל דרום" [לשון דיבור] "לפי הטף", היינו שהיתה שגורה תפילתו בפיו על ידי הצדקה

ועל ידי הצדקה שעשה נתן לו יעקב, שהוא בחינת משפט את הבכורה שהוא בחינת תפלה כמו שכתוב: "ואני נתתי לך שכם" 'אני' דווקא, שהוא בחינת משפט.

ועיקר של המחשבות זרות הם על ידי קילקול המשפט כי משפט הוא בחינת עינין כמו שכתוב: "ויבאו אל עין משפט" זה בחינת: "עין יעקב"

ועל ידי קילקול משפט בא קילקול לעינין, כמו שכתוב: "כי השחד יעוור עיני חכמים"

זה בחינת מחשבות זרות שבתפלה, שהם עננין דמכסין על עינין כמו שכתוב: "סכתה בענן. לך" וכו'

ולעתיד שיתקן בחינת משפט, כמו שכתוב: "ציון במשפט תפדה" אז יתעבר עננין דמכסין על עינא: "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון"

ובשביל זה נקרא יוסף "בן פרת עלי עין".

וצריך כל אחד לכוון בתפילתו, שיקשר עצמו לצדיקים שבדור כי כל צדיק שבדור הוא בחינת משה משיח כמו שמצינו, שהצדיקים קורין זה לזה משה, כמו 'משה שפיר קאמרת'

ומשה זה בחינת משיח, כמו שכתוב: "עד כי יבא שילה" 'דא משה משיח'

וכל תפלה ותפלה שכל אחד מתפלל הוא בחינת איבר מהשכינה, שהם אברי המשכן שאין שום אחד מישראל יכול לאעלא שייפא בשייפא כל חד לדוכתיה אלא משה בלחוד

ובשביל זה צריך להביא ולקשר כל התפילות לצדיק הדור כמו שכתוב: "ויביאו את המשכן אל משה" והוא יודע לאעלא שייפא בשייפא ולעשות אותה קומה שלמה כמו שכתוב: "ויקם משה את המשכן".

וכל התורה שאדם לומד לשמר ולעשות כל האותיות הם ניצוצי נשמות והם נתלבשים בתוך התפלה, ונתחדשים שם בבחינת עיבור כמובא בגלגולים שכל הנשמות באים בתוך המלכות בבחינת עיבור ונתחדשים שם

וזהו: "השמים מספרים כבוד אל", היינו התורה. שהוא אש ומים, היינו בחינת הנשמות ובאים בתוך התפלה, שהוא בחינת כבוד אל כמו שכתוב: "שימו כבוד תהלתו", בחינת: "תהלתי אחטם לך", על שם שהיא מלבשת אותנו

כי 'ר' יוחנן קרא למאניה מכבדותא'

ועל ידי זה נקראת כבוד אל והן מאירין זה לזה הנשמות מאירין להתפלה בבחינת העלאת מים נוקבין והתפלה מאירה להנשמות בבחינת חידושין שהיא מחדשת אותם בבחינת עיבור

והנשמות המלובשות בתפלה, המובאות לצדיק שבדור, הם בבחינת: "בתולות אחריה רעותיה מובאות לך"

אמר רבה בר בר חנה: זמנא חדא הווה קאזלינן בספינתא, וחזינן ההוא כורא דיתבא ליה חלתא אגביה, וקדחה אגמא עלויה סברינן יבשתא הוא, וסלקינן ואפינן ובשלינן אגביה. וכד חם גביה אתהפיך

פירוש רשב"ם: דיתבא חלתא אגביה = שהיה חול נקבץ על גבו: וקדח עשבים על החול: וסברינן יבשתא היא = איי הים היא.

וזה שאמר רבה בר בר חנה: חזינן להאי כורא וכו'

כי בגלותנו, כביכול, הקדוש ברוך הוא בהסתרת פנים, כמו שכתוב: "הסתרתי פני", שהוא בחינות רחמים ופנה ערף שהוא בחינות דין

וכל תפילותינו ובקשותינו על זה שפנה ערף אלינו, שיחזר את פניו כמו שכתוב: "פנה אליי" וכמו שכתוב: "יאר ה' פניו"

וכשאנו רואים ארך הגלות ובכל יום אנחנו צועקים אליו ואינם נושעים ויש מעמנו בני ישראל שטועים, חס ושלום, בלבם, שכל התפילות הם לריק

אבל באמת כל התפילות הצדיקים שבכל דור ודור הם מעלים אותם, ומקימים אותם כמו שכתוב: "ויקם משה את המשכן" ומעלין כל שייפא ושייפא לדוכתיה ובונין קומתה של השכינה מעט מעט עד שיתשלם שיעור קומתה אז יבוא משיח, דא משה וישלים אותה, ויקים אותה בשלמות

וזה פירוש: חזינא להאי כורא הוא בחינת צדיק הדור, הנקרא דג זה בחינת משה משיח דיתבא ליה חלתא אגביה היינו התפילות שאנו מתפללים על זה, שכביכול פנה ערף אלינו יתבא ליה היינו: "ויביאו את המשכן אל משה" כי צריך להביא ולקשר את התפלה להצדיק שבדור

וקדחי עליה אגמא היינו הנשמות הבאים עם התפלה בחינת "בתולות אחריה רעותיה" וכו' כי הנשמות הן נקראין עשבין כמו שכתוב: "רבבה כצמח השדה נתתיך"

וסברינן יבשתא הוא היינו שהתפילות אינם עושים פירות אבל באמת אינו כן, אלא סלקינן ואפינן ובשלינן היינו כל התפילות סלקינן ועולין וכל מה שמרבין בתפילה, נבנה השכינה ביותר ומכינה את עצמה לזיווג וזה 'אפינן ובשלינן' כי אפיה ובישול הם הכנה לאכילה, לבחינת זיווג כמו שכתוב: "כי אם הלחם אשר הוא אוכל"

כשיתשלם קומה של כל השכינה היינו על ידי רב התפילות יכמרו רחמיו, ויתהפך מדת הדין למדת הרחמים

וזה כד חם היינו כאשר יכמרו רחמיו גביה אתהפך, היינו שיתהפך מדת הדין למדת הרחמים

ואי לא הוי מקרבינן לספינתא זה בחינת חסד כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה 'הספנין רובן חסידים' אי לא חסדו, טבעינן, חס ושלום, בגלות

וזה פירוש: אמור אל הכהנים, בחינת תפלה כמו שכתוב: "את ה' האמרת היום" כהנים הם בחינת תורה בחינת נשמות כנ"ל כמו שכתוב: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה" וכו'

אהרון בחינת משפט, כמו שכתוב: "ונשא אהרון את משפט בני ישראל" כי צריך לזה בחינת משפט כנ"ל

ואמרת אליהם, ואמרת דייקא כי צריך להביא כל התפילות לבחינת משה משיח והוא יקים אותם [כמ"ש 'ויביאו את המשכן אל משה ויקם משה] את המשכן'

והוא יקים את המשכן וזה פירש רש"י: 'להזהיר הגדולים על הקטנים' היינו צדיק הדור, שהוא בחינת משה